מיומנה של אימא עצמאית: "דברים שלא חשבתי שאעשה לעולם."

תמיד עבדתי במקומות עבודה מסודרים. 
תמיד ישבתי בפגישות ארוכות (ארוכות!) מול סוכני ביטוח.
תמיד האמנתי (רציתי להאמין) שזה לא כזה נורא שאני לא ממש מבינה על מה הם מדברים.
והשתדלתי, באמת השתדלתי. או כך אמרתי לעצמי.
אפילו נרשמתי לשיעור של אלון אלפרוביץ במסלול של הפרילנסרים, הראשון שהיה אי פעם בג'ולט.
כתבתי בשקדנות את כל ההמלצות, הנהנתי בהסכמה נמרצת כשהסביר על "עלות הבורות", הבטחתי לעצמי שאעשה סדר בכל המעטפות הלא פתוחות בבית ברגע שאגיע...
ולא עשיתי.
אמרתי לעצמי שיש דברים דחופים יותר לעשות.
אבל חצי השנה האחרונה דחפה אותי קדימה בכל כך הרבה מישורים, וכנראה שדברים היו צריכים לקרות בזמן שלהם.
לאחרונה נתקלתי באופן קוסמי בבלוג של הילה בן חנוך לוי (בעיצובה המושלם של חן יאקה - שומרון) "פנסיה בסטילטו", והוא שינה את חיי, מבלי להגזים.
הוא העצים אותי לעשות סדר בכל המעטפות.
הוא סיקרן אותי מספיק, כדי שאחפש בויקיפדיה את המשמעות של "ריבית דריבית". לראשונה בחיי הבנתי את המשפט "כסף עושה כסף".
הרגשתי מוכנה נפשית להתקשר ישירות לכל קופות הפנסיה / קרנות הגמל / חברות הביטוח ודומיהן.
ניהלתי שיחה שלמה עם נציג של אחת הקופות, שבה:
הבנתי כל מילה (!)
שאלתי אותו שאלות רלוונטיות (!!)
יצאתי עם תוכנית כלכלית להמשך (!!!)
ותוצר הלוואי הכי מפתיע (שלמעשה אתם רואים כבר כאן בפוסט הזה) -
הוא גרם לי לרצות לחדש את הכתיבה בבלוג שלי.

אז נעים מאוד, אני עדי. ואתם? (: